הישאר עוד יום אחד: איך אנחנו לוקחים את המלך איתנו

השבוע אנחנו זוכים להזדמנות מדהימה.

חג הסוכות ניתן להשוות למסיבה גדולה שמלך עושה לכל העם שלו: שבעת ימי חגיגה. בסוף שבעת הימים, כשכולם בדרך הביתה, המלך פונה אל בניו ואומר, הישארו איתי עוד יום אחד. כל האחרים יכולים ללכת הביתה, אבל אתם תישארו איתי עוד יום אחד, כי כשתעזבו, יהיה קשה לי.

״קָשָׁה עָלַי פְּרִידַתְכֶם״ קשה עלי פרידתכם. (רש״י על ויקרא כג, לו)

סוכות הוא החג של שבעת הימים, והעולם כולו חוגג, כי יש קשר בין סוכות לכל העמים. אבל בני ה', עם ישראל, נאמר להם: הישארו איתי עוד יום אחד. זהו שמני עצרת ושמחת תורה, היום האחרון לפני שאנחנו יוצאים לשנה. ה' אומר, רק בילו עוד יום אחד ביחד.

אבל איך יום אחד נוסף פותר משהו? אם ההפרדה קשה בין המלך לבניו, היא תהיה קשה לא פחות גם ביום שאחריו.

הנה המסר המדהים. איכשהו, דרך שמיני עצרת ושמחת תורה, הבנים לא עוזבים את המלך בכלל.

איך? על ידי ריקוד יחד כגוף אחד. אנחנו כולם מרקדים. אנחנו כולם מתבטאים בשמחה, בתנועה, בריקוד, משהו שנגיש באותה מידה לכל אדם וכל אדם. לא דרך הלמוד, שם יש הבדלים ורמות שונות, אלא על ידי התכנסות יחד וחגיגה יחד.

כשאנחנו עושים את זה, אנחנו נקשרים לה' בצורה מיוחדת, ואנחנו לוקחים את המלך איתנו לאורך כל השנה. אנחנו לא עוזבים. יש לנו הזדמנות לשנה אלוהית באמת, והסיום של עונת החגים הוא ההזדמנות להגשים זאת.

אז בואו נרקוד. בואו נשמח. חג שמח!

נרשם כהודעת קול לפני שמיני עצרת ושמחת תורה, 2026.