מים רבים: מים רבים לא יכבו את האהבה

הורד את הPDF להדפסה

חלק א'

דאגות לעולם לא יכולות לכבות את האהבה שלך לHashem!

1

שיר השירים אומר:

“מים רבים לא יכבו את האהבה, ונהרות לא ישטפוה”
“Many waters cannot extinguish the love, and rivers cannot wash it away.”

האדמו"ר המזרחי מסביר שה“מים רבים,” הגלים הסוערים, מייצגים את הדאגות והלחצים של החיים הפיזיים. אדם צריך להרוויח לחיות, לבנות קריירה, לפרנס את עצמו, ולטפל בכל האחריות והדאגות שמגיעות עם החיים בעולם הפיזי. הראש שלנו יכול להתמלא בשאלות על כסף, עבודה, הצלחה ועל כל הבעיות הפרקטיות הרבות שדורשות את תשומת לבנו.

לעיתים, דאגות אלו יכולות להרגיש כמו מוצף. הן יכולות לחסום את האדם ולתפוס את רוב הראש שלו עד שנראה שאין מקום כמעט לרוחניות.

עם זאת, הפסוק אומר לנו שמים אלו לא יכולים לכבות את האהבה.

2

לכל יהודי יש אהבה פנימית לHashem. אהבה זו אינה רק משהו שאדם לומד או מפתח. היא באה מהעצם של הנשמה היהודית.

האדמו"ר המזרחי כותב בתניא, פרק 2:

״ונפש השנית בישראל היא חלק אלוקה ממעל ממש״ “The second soul of a Jew is literally a part of G-d above.”

לב ליבה של כל יהודי יש נשמה אלוהית, neshamah, שטבעה הוא להיות מחובר לHashem.

תניא נותן לנו תמונה חזקה להבין את זה. בפרק 19, האדמו"ר המזרחי משווה את הנשמה ללהבה של נר. להבה עולה באופן טבעי כלפי מעלה. אין צורך ללמד להבה לעלות; זה פשוט הטבע שלה. הלהבה שואפת כל הזמן כלפי מעלה אל מקורה.

דבר דומה נכון גם לגבי הנשמה. הרצון הטבעי שלה הוא לעלות מעל הגבולות של העולם הפיזי ולהתחבר לה'. עמוק בתוך כל יהודי יש רצון לקדושה, לתורה, למצוות, ולקרבה לה'.

3

לפני שהנשמה יורדת לעולם הזה ונכנסת לגוף, היא קיימת במצב רוחני לחלוטין. האלטר ר' מתאר את הנשמה כ“נהנית מזיו השכינה”, נהנית מהאור של השכינה. היא חווה קרבה לה' ללא כל ההתפזרויות של החיים הפיזיים.

ואז הנשמה יורדת לגוף. עכשיו הכל משתנה. האדם צריך לאכול, לישון, לעבוד, להרוויח כסף ולפעול בתוך עולם פיזי. במקום להיות מוקף ברוחניות פתוחה, הנשמה מוצאת את עצמה מתמודדת עם דאגות חומריות ואחריות יומיומיות.

עם זאת, הנשמה לעולם אינה מאבדת את טבעה העצמי. גם אחרי שנכנסה לעולם הפיזי, הנשמה עדיין מחזיקה באותו רצון פנימי להתחבר לה'. הסביבה השתנתה, אבל מהות הנשמה לא.

4

זהו המשמעות הראשונה של “Mayim rabim lo yuchlu lechabos es ha’ahavah.”. לא משנה עד כמה יהודי עשוי להיות שרוי בעולם הפיזי, האהבה לעולם אינה יכולה להכבות באמת. אדם עשוי להרגיש רחוק. הוא עשוי להיות מוסט. הוא עשוי שלא תמיד להרגיש השראה. הוא אפילו עשוי לעבור תקופות שבהן הקשר שלו לתורה ולמצוות כמעט אינו נראה.

אבל איפשהו עמוק בפנים, הקשר נשאר. הנשמה עדיין רוצה את ה'. היא עדיין רוצה לעשות מצווה. היא עדיין רוצה להתחבר.

5

יש כאן מסר גדול עוד יותר! המטרה של ירידת הנשמה לעולם הפיזי אינה רק שהיא תשרוד את החוויה ללא שינוי. המטרה גדולה הרבה יותר מזה.

העולם הפיזי עצמו, שנראה כאילו הוא מושך את הנשמה כלפי מטה, יכול בסופו של דבר להעלות את הנשמה גבוה יותר.

הדאגות, האתגרים, ההתפזרויות והקשיים של החיים הפיזיים אינם רק נכשלים בכך שהם מכבים את אהבת הנשמה לה'. כאשר אדם עובד דרך אתגרים אלו ובחר להתחבר לה' למרותם, הנשמה מגיעה לרמה שהיא לא הייתה יכולה להגיע אליה לפני שנכנסה לעולם הזה.

6

לפני שהירדה, הנשמה כבר הייתה קרובה לה'. אבל הקרבה הזו באה באופן טבעי. היו מעט דברים שעמדו בדרכה.

בעולם הזה, עם זאת, הנשמה צריכה לבחור בה' תוך כדי שהיא מוקפת בלחצים מתחרים. אדם צריך למצוא את האלוהות בעוד שהוא מתמודד עם עבודה, כסף, אחריות וההפרעות של החיים היומיומיים. האגרה הזו יוצרת משהו חדש. הירידה לעולם הפיזי הופכת להיות הגורם לעלייה גדולה עוד יותר!

לכן, המסר הוא לא פשוט שהפיזיות אינה יכולה להרוס את הקשר של היהודי עם ה'. המסר העמוק יותר הוא שהחיים הפיזיים עצמם יכולים להפוך להיות האמצעי שבו אדם מגיע לקשר עמוק וחזק עוד יותר.

חלק ב'

המבול לא היה רק הרס: הוא היה טיהור

1

לפני המבול, העולם צנח למצב של פשע עמוק. בסוף פרשת בראשית, התורה אומרת:

״וירא ה׳ כי רבה רעת האדם בארץ״ „וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ.”
מקור: בראשית ו, ה (סוף פרשת בראשית).

אז, בתחילת פרשת נוח, התורה מתארת את המצב באופן אפילו חזק יותר:

״ותשחת הארץ לפני האלקים ותמלא הארץ חמס״ „הארץ הושחתה לפני האלקים, והארץ התמלאה חמס וגזל.”
מקור: בראשית ו, יא (תחילת פרשת נח). רש״י על הפסוק מפרש „השחתה” כעריות ועבודה זרה, ו„חמס” (חמס) כגזל. ראו גם ו, יב-יג.

הבעיה לא הייתה פשוט שכל כמה אנשים התנהגו בצורה רעה. כל החברה הפכה לפשועה. חוסר כנות, אי־מוסריות, גניבה וצורות אחרות של עבירות הפכו לחלק מהדרך שבה האנשים חיו. לכן ה' החליט שהעולם לא יכול להמשיך במצב הזה.

2

אבל זה מעלה שאלה חשובה. אם המטרה של המבול הייתה פשוט לענש את האנשים הרעים ולהסיר אותם מהעולם, למה היה צריך מבול? ה' יכול היה להביא סוף לדור הזה בדרכים רבות אחרות. אם המטרה הייתה רק השמדה, לכאורה לא הייתה צורך בתהליך כה ארוך ודרמטי.

המבול עצמו לא קרה ברגע אחד. התורה מספרת שהגשם ירד ארבעים יום וארבעים לילה (בראשית ז, ד; ז, יב; ז, יז). לאחר מכן נשארו המים על הארץ, ירדו לאט לאט, ונח ומשפחתו נשארו בתוך התיבה עד שהארץ יבשה לגמרי. מתחילת המבול ועד שנח יצא סוף סוף מן התיבה עברה כשנה שלמה (נח נכנס לתיבה בי״ז בחודש השני של שנת 600 לחייו, בראשית ז, יא, ויצא בכ״ז בחודש השני בשנה שלאחריה, ח, יד-טז; על ההבדל בין שנת לבנה לשנת חמה כאן, ראו רש״י על ח, יד, בשם בראשית רבה לג, יז). מדוע היה צורך בתהליך ארוך כל כך?

3

התשובה היא שהמים של המבול לא היו רק מים של הרס. הם היו גם מים של טיהור. העולם נדבק בלכלוך רוחני. השחיתות הלכה והעמיקה עד כדי כך שהעולם עצמו נדרש לטיהור ולחדוש. המבול לא רק הסיר את האנשים שחטאו. הוא טיהר את העולם והכין אותו להתחלה חדשה.

כך נבין מדוע התורה מדגישה שהגשם ירד ארבעים יום וארבעים לילה. המספר ארבעים קשור קשר עמוק לטהרה. מקווה כשר צריך להכיל ארבעים סאה מים (משנה מקוואות א, ז; תלמוד בבלי, יומא לא, א; שולחן ערוך, יורה דעה רא, א). כשאדם זקוק לטהרה, הוא טובל כולו במי המקווה ויוצא במצב חדש. ארבעים ימי המבול מקבילים אפוא לארבעים סאה של מקווה. במובן מסוים, העולם כולו הוטבל במקווה ענק (ראו „A Taste of Text: Parshat Noach” („How to Waterproof Your Life”), chabad.org/1583409, ובלבבי, שמועס שבועי 006, „Noach: Purity of Mikveh”, bilvavi.net).

4

זה משנה לחלוטין את האופן שבו אנו מבונים את המבול. על פני השטח, המים ייצגו כאוס והרס. כל מה שהיה מוכר היה נשטף. אבל ברמה עמוקה יותר, המבול הביא את העולם חזרה למצב של טהרה והרמוניה. העולם צריך להתחיל מחדש. השחתת הדור הקודם הייתה צריכה להישטף כדי שיוכל לעלות עולם חדש.

זה גם הסיבה לכך שהמים נקראים מאוחר יותר “מי נח,” “המים של נח” (ישעיהו 54:9: “כי מי נח זאת לי,” “כי כמים של נח הם לי”). השם נח קשור לרעיון של מנוחה: מנוחה, שקט ושלווה (השם נח בא מהשורש נח, “לנוח”; בבראשית 5:29 למך קורא לו בשם המשחק על ינחמנו, “ינחמו אותנו,” ורש”י שם מפרש שהארץ “נחמה” בימיו; השורש של “נוח” עצמו מופיע ב8:4, ונחה, וב8:9, מנוחתו). במבט ראשון, נראה מוזר לקשר את המים האלימים של המבול לשלווה. המבול נראה כמו ההפך של השלום. אבל זה בדיוק הנקודה.

5

לפעמים תהליך הטיהור לא מרגיש רגוע בזמן שהוא קורה. המים עשויים להרגיש כובדים. משהו עשוי להיראות כאילו הוא נשבר. אדם עשוי להרגיש שהעולם שלו שלם הפוך על גביו. ועדיין, התכלית של תהליך זה עשויה להיות להסיר משהו שאינו שייך ולפתוח מקום למשהו גבוה יותר.

המבול מלמד אותנו שלא כל קושי הוא פשוט הרס. לפעמים החוויה עצמה שנראית כאילו היא מפרקת משהו, למעשה מטهرة אותו, מזככת אותו ומכינה אותו להתחלה חדשה. המים של המבול הרסו עולם שחית, אבל הם גם טהרו את העולם.

הורד את הPDF להדפסה